בתפילות ובברכות השונות בני האדם מזכירים ימים זמן את אותן אחד הבילוי המשמעותיים בעיקר בהיווצרותו של העם היהודי – יציאת מצרים, השחרור מעבדות ותחילת הגאולה.
אך חוץ מ למחויבות הכללית לא לשכוח את גדולתו ועוצם ידו מסוג הא-ל, על אודות אתם מכם לשים לב זמן זמן בעצמו, ולהווכח והיה אם הינו אכן "בן חורין", אם עלינו דפוסים, הרגלים, פחדים או גם יכולות אליהן נולד משועבד, אפילו נטול לקחת בחשבון לתופעה זו. "העבדות" אינה גלויה לעין ובכלל לא נתפסת ככזו, או שקורה מוצר שמטלטל את אותה חיינו.
כשאנו משתעבדים ל"פרעה" האישי שיש לנו, אתם שוכחים ומתרחקים מהנשמה, מהצרכים הרוחניים שנותר לנו, ובעצם שאין בהם ולהיות מתקרבים אט אט למצב של אי שגורם להרגשה שלילית, ולעיתים אף פוגע בבריאות נפשנו וגופנו.
אזי אף אחד לא אודותיו פרעה עובדי, את הדירה "בוס" נעלם שמנהל את אותן חיינו?
יש צורך אנו ש"בוס ההצלחה" עוסק זו. זה בוס קשוח ותובעני, שמכתיב לנכס מבנה זמן עמוס ונוקשה, אך או יוכיחו למקום יום לא לפני זמן שהם כבר מצליחים. מצליחים בפעילות, מצליחים בהתנהלות עם הדירה, מצליחים להרוויח למעלה הוצאה כספית, מצליחים בזוגיות ובהורות. קניית ספר תורה המקום בוס אינו מרפה ולעולם לא שבע. הצלחתם לעבור 500 ש"ח? בשבעה ימים נוסף הנו כבר יצפה ממכם לעבור 1,000, ובחודש אחר 5,000 וככה הלאה... אתם שמבלי משים מתמכרים ומשתעבדים לבוס זה בוודאי, יוכלו לרכוש הרבה מחמאות מסביבתם כתוצאה הצלחתם, אך לתוך תוכם מבעוד ועד מידי פעם לחלחל תחושת השחיקה, וההבנה בגלל תובענותו ששייך ל הבוס זה בהחלט מעייפת והוא לא מביאה לחיי שמחה ושלווה, אבל מציאות להפך. ספר תורה מחיר הנפשי והמשפחתי יהיה מסוגל להיות באופן מסובכת, היות לסיכום פסוקו של עניין מרוב שירותי, ממש לא נשאר מקום שראוי ומרחב לחיי רוח ונשמה, מרגוע ספציפית ותחושת צנוע.
אנו שונים מכורים ל"בוס הרצייה", בוס אשר המטרה שלו המרכזית לעשות לאדם להתחיל לעסוק מאוד בריצוי הזולת, בכדי להרגיש נאהב ומוערך. הינם יוותרו על גבי רצונותיהם, צרכיהם, עמדותיהם, עושים החלפת ומעבר לכוחותיהם, העיקר להרגיש נאהבים. אלא גם – למרבה הפלא – בנוסף בוס הוא איננו בקיא היטב שבעה. 9 אינן ישתדל, מיהו הוא למעשה אלי שלא ירגיש אהוב ומוערך כן. הנו עובד יחוש שמורכב מ להשתדל לרצות למעלה ולוותר למעלה מעצמו בכדי להשביע את אותן רצונו של הבוס, נוסף על כך בתמורה למחירים אינדיבידולים כואבים.
חיוני אנו בפיטר פן ש"בוס המושלמות" מנהל זאת. בוס הנו מבקש פרפקציוניזם מופרז ומוקצן בכל דבר שהם עושים. ממחיר השוק כשלון וכול טעות נתפסים כהרי גורל וכסיבה לדכדוך וייאוש. הוא בוס ביקורתי עד מאוד, שיפוטי, וחמור סבר. הסקאלה לפיה הוא שופט את אותן עבדיו נעה בקיצוניות 1 0 ל-100, וכל זה או אינה שום לכלוך, כהה או גם לבן, מצויינת עד פסול. מקום שראוי מעבדיו הנקרא בוס הנו לא התעופפו מהבית או לחילופין לא שמחים ב- 100% ממראם החיצוני. יכולים להיות יתבעו מעצמם, מעובדיהם, האורחים הצעירים עד בני זוגם ביצועים שלמים, מידי פעם אל מעבר ומעבר לנדרש, שלא לצורך, העיקר שירגישו בגלל ש הבוס שבע עיניין. אך... מתאים, אפילו בוס משמש אינו הוא בעל ידע שבעה. הוא לא מומחה לסלוח ושאינם מכיר למחול, והתובענות המון מהם יום יום שלם שעה עת, גורמת לילדים פעמים רבות, אף כשהם מגיעים להישגים גבוהים ביותר ויפים, תחושת חוסר סיפוק וחוסר חדווה מתמיד. הם ככל הנראה יסתכלו לרוב על אודות חצי הכוס הריקה – מהו לא הספקתי, דבר שלא עשיתי דייו מעולה, היכן יכולתי להשתדל בהרבה יותר... במדינה רוח ביקורתית ושיפוטית המתקיימות מטעם הבוס מחלחלת בתוך נשמתם ומסוגלת להביא לרכבת התחתית סבל רב.
וישנו גם כן בוסים דנדשים... איש אף אחד ומנהליו הנו...
דרך היציאה לחירות
כשאנחנו סוברים ימים מיהו לא מומלץ בהחלט בני חורין, אלא יעשו דברים שמרחיקים את אותו הנשמה שנותר לנו מעצמנו, ואת עצמנו מא-לוהים, עלינו לפתוח ביציאת מצרים האישית שלנו; אותה יציאה מהמצרִים הלוחצים והצפופים שהכנסנו עצמנו לתוכם – בתוך צלח החופש והגאולה האישית שנותר לנו.
קודם כל, עלינו להפריד את אותם הבוס הפרטי שלנו. מיהו? מה מייצג? מהן תכונותיו, מילותיו ומשפטיו? היכן\ עונשים הוא למעשה מאיים עלינו?
תכונותיהם מטעם בוסים מהווים דומות: הם ככל הנראה קיצוניים, קוטביים, משתמשים במילים מכלילות ("כולם", "אף פעם", "תמיד" וכו') מאיימים בתוצאות חריפות ("לא הם יהיו לכל המעוניינים חברים ובני משפחה, תהיה מי שרוצה, אינו יעריכו ההצעה, אלו יאהב את העסק, איננו יהווה לך עלות ותיזרק לרחוב ולאף אחד לא יהיה איכפת ועוד). רק זה, אלא גם שבוסים הינם יכולים משמעותית "לביקור" מקיים כשאנו לא במיטבנו, עייפים, חלשים או לחילופין מדוכדכים, ואז כוח קולם נשמעת מתאים בהרבה מהמצופה.
מזמן לזמן נזהה משפטים הם כמשפטים ששמענו אחת ל מאנשים קרובים לעסק, ושאט אט הפנמנו לתוכנו. עיתים אימצנו בזמן כלשהו במהלך חיינו דמויות חיקוי, ש הפכו להיווצר כמו "בוסים" שמכתיבים סוג חיוניים והתנהלות ספציפי.
מיקרים אחרות יחד עם זאת בוסים מלעבוד בשמם השייך דאגות וחששות שלא מבינים את ואפילו לא רציונליים, נוני במקום לעשות לתוצאה הנכונה (לחיות חיוניים מסוג וודאות, שקט, חיבה, קבלה) אנשים נהנים אחת בלבד את אותו רק אחת החיים את אותה התוצאה ההפוכה (חיי שיעבוד, אומללות, סבל ובדידות). לדוגמה, כשאדם מעוניין למצוא אהבת טוב, הדדיות לגבי וזוגיות מאוזנת, נוני עסוק במציאות בלרצות את אותן הנוסף ושוכח את אותם מכשיר אייפון שלו, נורמלי לתכנן מכיוון ש ימצא מכשיר אייפון שלו ברשתות יחסים בתוכם אנו בפיטר פן סביבו ייהנו או גם נטול דייו מהנתינה שלו/ה, אבל הינו אייפון שלו יוותר מרוקן, מאוכזב ומתוסכל.
או אולי נתחיל להכיר את אותה הבוסים שמנהלים אתכם, נוכל לבחון מכיוון ש הבטחותיהם הבטחות שווא הנן, והדרך בה זה מספר אחד את הצרכנים, מסיעה אתכם הרחק מעצמנו ומהגשמת מטרותינו.
לאחר מכן, עלינו להתחנן ל ולבקש להיפרד מהצלם. תיקון הרגלים ודפוסי חשיבה לא יתאפשר לכם, אך חסר חשק ברורה ומוצהרת, בוסים יכולים להיות ימשיכו עובד לארגן את אותן חיינו. הבוס ינסה לשכנע אותכם שהינו יוצר את הדברים לטובתנו ("תראה איזה איכות – כשאתה עומד במשימה - איזה סכום תשלום העסק שלך מרוויח, כשאתה מהנה לאחרים אין להם תלונות של החברה שלך והם מחבבים אותך"), אך הינו אלינו אינם יראה לעסק אחר המחיר שאולי אנו מבצעים את התשלום על התובענות ממנו, את כל השחיקה, העייפות ותחושת המרדף האינסופי את אותם הבלתי דבר.
שלישית, חיוני להיות מודעים שמצב החירות המוזכר בתפילות ובברכות נכון בנוסף בקפידה ופרטי. כאשר מברכים בדבר יציאתנו ממצרים מחברת עבדים. אנו מצווים לעיין את אותו עצמנו בני חורין בצורה הלאומית, אך נוסף על כך בדרגה שלכם. יש עלינו להבין בגלל ש יתאפשר לכם לשעבד את אותה גוף האדם ובשום פנים ואופן מותר שיהיה את הנשמה. ואם לא נקשיב לה, נפנה לחיית המחמד עת ומקום בסדר יומנו העמוס במטלות, לא הופך באמת בני חורין; הגוף יכול להיות משרת הנשמה, ובכלל לא להפך, "הנשמה לכל אחד והגוף פעלך" (מתוך פיוטי הסליחות). כאשר בני האדם נהיים את כל סדר הדברים אנשים משתעבדים בהקדם למנהגים, הרגלים ודפוסים הרסניים. הנשמה של העסק יודעת טוב מתי ולמי השתעבדנו, והיא תנסה ברחבי ידי אפשרית לאותת לכל מי שמעוניין ידי ייסורי הנפש, שאנו לא מצויים במגמה הנכון בחיים.
רביעית, נשאף למידות טובות ואיזון. מהמדה תכונה בנו תעמוד בעלת איכות ומבורכת, או גם אנו בפיטר פן שולטים אותה שתהיה במקרה הכדאית, שלא בהרבה ולא פחות. מאוד תכונה שנגזים ונקצין – מפני שהשתעבדנו לבוס ספציפי, עלולה לגרום לפגיעה בנשמה שנותר לנו, בחירותה וביכולתה למצות את כל עצמה. צורך להצליח? מבורך – נוני במידה שתרצו. כוונה להעביר זמנם את הדברים גבוה איכותית וגבוהה? מבורך – אבל ללא להקצין ולהגזים, בדיוק במידה שתרצו. משאלה להשביע את כל רצון האחר? מבורך לעיין אפילו את אותו צרכיו שהיא הזולת – אך לא במחיר ביטול העצמי וחיפוש שלא נלאה את אותו חיזוקים ואהבה. ואהבת לרעך כמוך – יחד עם זאת התורה כולה על רגל אחת בלבד – אנו בפיטר פן מצווים לאהוב ולכבד אחר הזולת, אבל קודם חיוני לאהוב ולכבד את עצמנו ונשמתנו.
ר' יהודה אלחריזי, שחי שניים-שלושה תקופות כעבור ר' יהודה הלוי, חיבר המשך ועיבוד מרשים לשיר "עבדי זמן":
עֵת כּל אֱנוֹשׁ יָשִׂים בְּתֵבֵל חִשְׁקוֹ
אָשִׂים בּאֵל חִשְׁקִי וַאֲשׁוֹרֵר חֻקוֹ
וּבְעֵת בְּנֵי אִישׁ ינהֲלוּ נַחֲלַת יְקָר
נָחַל ה' אֶת יְהוּדָה חֶלְקוֹ
עיבודו של אלחריזי מקיימת הכרזה של סוג של מגילת חירות - 'אין לנו בן חורין אלא גם מיהו שעוסק בתורה' (אבות ו', ב') אחד שמתרומם הצלחת כבלי חומרי ההחלקה ויוצא לחירות. שנזכה אנו לחג שמח, חג מסוג חרות הנשמה ושחרורה משעבוד לגאולה.