כאשר אכן רצוי וכדאי לעלות מדרגה מדרגה? ומה בין פרשת בהעלותך בשבעה ימים שהיו לו בעבר לתחרות שפים באיטליה? וליהודה עמיחי?

· 1 min read
כאשר אכן רצוי וכדאי לעלות מדרגה מדרגה? ומה בין פרשת בהעלותך בשבעה ימים שהיו לו בעבר לתחרות שפים באיטליה? וליהודה עמיחי?

את אותם האמירה "אין מעלית להצלחה רצוי לעלות מדרגה מדרגה" – ראיתי בעניין דלתות המעלית בדירה קליינטים אסותא עבור כחודש.

זה כותבים כל מיני אמירות על דלתות המעלית כדי לעודד התפתחות במדרגות.
עדיין אכתוב פוסט בהזדמנות על כל האמירות והאמנות שאני רואה בבתי החולים בשנים האחרונות.

והיה אם כן רצוי וכדאי להתעורר מדרגה מדרגה?

השפים אייל משני ויונתן רושפלד, שהם מקום שראוי מאנשי מקצוע השופטים בתוכנית 'מאסטר שף', מתחרים נמצא באיטליה. פתאום הם ככל הנראה עצמם פנימיים למבחן מול אחראי צוות עובדים שופטים איטלקים בנאפולי, שמכריעים האדם מהם הכין מנות מצויינות יותר. בחלק מהמנות בחרו ללמוד מעט ולהביא את הטעמים המסורתיים אולם בשינוי, או אולי בתוספת השייך טעם בעל שם טוב או שמא שיפוץ בצורת ההגשה.
והשופטים האיטלקים בעיקר שלא אהבו את אותם השינוי. יכולים להיות רצו להישאר במסורת שהיא נאפולי שהם כבר מחבבים אליה.

מחכה מול דרישותיו החשוב לרענן, לערוך דבר רק את – היתה פרשת בהעלותך בשבוע שעבר, שפותחת במילים " וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: (ב) דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹת אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת: (ג) וַיַּעַשׂ כֵּן אַהֲרֹן אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה הֶעֱלָה נֵרֹתֶיהָ כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה:
קראתי של סיוון רהב מאיר "מול בקשותיו (החיובי כשלעצמו!) לעשות ולרענן, מציבה פרשת השבוע תזכורת חשובה: לא לפני ההוראה להדליק אחר המנורה, התורה מקדישה שלוש סימנים אבל למען לציין שאהרון הם עשה רק את דבר שהוטל עליו. "ויעש אכן אהרון", באיזה אופן תוכנן ונבנה. רש"י מסביר למה נכתבו המילים האלה: "להגיד שבחו ששייך ל אהרון, ממש לא שינה". אהרון איננו הוסיף וממש לא גרע, אינה חידש ושאינם ניסה לעבור הנל יוצאת דופן, לא הציע פרשנות אלטרנטיבית ובכלל לא פירמט יאריך.  מחיר ספר תורה  אכן אהרון. בעשיית בפשטות ובתמימות הוא למעשה מהו אינם כל כך קל כמו למשל אשר הוא נראה.
"זה מיוצר להמצא יותר קל, מתפעל חפצים יותר", הביא לפרסום ושר 1 השלום חנוך.
ולפני מאתיים שנה אחת, בסמוך אמר רבי נחמן מברסלב משפט נהדר בעיניי: "עוד יכנסו זמנים בתוכם להיות באופן אשת עכשווי ופשוט, יהווה בניית לדוגמא להוות הבעל שם טוב".
במידה ש כל אדם בתקופה כל כך מבולבלת ומאתגרת, שכבר יכנסו הזמנים האלה? במקרה ש מי שלא ממציא הכול שוב פעם בכל רגע, זה למעשה החידוש הכי גדול?"

אני בהחלט סגנון שעבורי, כיוצרת, לבצע בהחלט ימים זמן את החפץ הדבר ללא תיקון הנו סוגיה לא פשוטה. אני בהחלט מרגישה ממש לא להחליף בכל זאת מייקר מאוד רצינית שכדאי להגיע אליה. מדרגה מדרגה. שלא במעלית ובלתי בבת פעם. ותאמינו לכולם להיווצר במדרגה היא השייך אהרון הכהן הנו מסורבלת. יום שלם יום להיטיב אחר הנרות, לציין חשמל באירופה וללא שינוי.
אני מייקר המצאה אטרקטיבית  שאולי הפקטיקה רוצה לבקש איזון רק אחת השניים. של אדם לעבור ואפילו לא לערוך ומצד שני לצלוח. אבל מהם פקטורים את אותה שני המהויות האלה וחיים הינכם בשלום?

אני בהחלט במיוחד אוהבת את השיר הזה ששייך ל יהודה עמיחי ובא בחשבון בה שורות שמתכתבות וגם יחד עשרת הדיברות שקיבלנו בחג ימים ואף עם נספח הדיברות שמוסיף המשורר שנקרא אביו.

אָבִי הָיָה אֱלהִים וְלא יָדַע. הוּא נָתַן לִי
אֶת עֲשֶׁרֶת הַדִּבְּרוֹת אינה בְּרַעַם וְלא בְּזַעַם, שלא בָּאֵשׁ וְלא בָּעָנָן
אֶלָּא בְּרַכּוּת וּבְאַהֲבָה. וְהוֹסִיף לִטּוּפִים וְהוֹסִיף מִלִּים טוֹבוֹת,
וְהוֹסִיף "אָנָּא" וְהוֹסִיף "בְּבַקָּשָׁה". וְזִמֵּר זָכוֹר וְשָׁמוֹר
בְּנִגּוּן אֶחָד וְהִתְחַנֵּן וּבָכָה בְּשֶׁקֶט בֵּין דִּבֵּר לְדִּבֵּר,
אינו תִּשָּׂא שֵׁם אֱלוֹהֶיךָ לַשָּׁוְא, לא תִּשָּׂא, אינה לַשָּׁוְא,
אָנָּא, אַל תַּעֲנֶה בְּרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר. וְחִבֵּק אוֹתִי חָזָק וְלָחַשׁ בְּאָזְנִי,
ממש לא תִּגְנוֹב, אינם תִּנְאַף, לא תִּרְצַח. וְשָׂם אֶת כַּפּוֹת יָדָיו הַפְּתוּחוּת
עַל ראשִׁי בְּבִרְכַּת יוֹם כִּפּוּר. כַּבֵּד, אֱהַב, לְמַעַן יַאֲרִיכוּן יָמֶיךָ
עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה. וְקוֹל אָבִי לָבָן כְּמוֹ שְׂעַר ראשׁוֹ.
אַחַר-כָּך הִפְנָה אֶת פָּנָיו אֵלַי בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה


כְּמוֹ בַּיוֹם שֶׁבּוֹ מֵת בִּזְרוֹעוֹתַי וְאָמַר: אֲנִי רוֹצֶה לְהוֹסִיף


שְׁנַיִם לַעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת:
הַדִּבֵּר הָאַחַד-עָשָׂר, "לא תִּשְׁתַּנֶּה"
וְהַדִּבֵּר הַשְּׁנֵים-עָשָׂר, "הִשְׁתַּנֵּה, תִּשְׁתַּנֶּה"
כָּךְ אָמַר אָבִי וּפָנָה מִמֶּנִי וְהָלַךְ
וְנֶעְלַם בְּמֶרְחַקָּיו הַמּוּזָרִים.
(יהודה עמיחי. פתוח סגור פתוח. שוקן. 1998. עמ' 58)